סיפור אדמות יקנעם - סיפורי בתים מס 17 - חקרה וכתבה רחל נחמני

 | עדכון אחרון: 07/11/2015 10:32

סיפור אדמות יקנעם

 

בשנת 1924 קנה חנקין את אדמות קירי וקמון – האזור שבו שוכנת יקנעם – מידיהן של שתי משפחות – סורסוק מלבנון וחורי מחיפה. לא ברור אם חנקין קנה את האדמות בשמו או בשם הכשרת הישוב שהוא היה אחד ממנהליה. (חברת הכשרת הישוב נוסדה בשנת 1909, כזרוע של ההסתדרות הציונית לרכישת קרקע וליישוב הארץ). בשנת 1925 החברה כבר משלמת מס על הקרקע הנ"ל. בדרך כלל עברו האדמות שרכשה הכשרת הישוב ושהיו מיועדות להתיישבות חקלאית, לידי הקק"ל. לא כך במקרה של יקנעם. בפרוספקט שמפיץ חנקין בשנת 1933 לרוכשי האדמה הפוטנציאליים – בעברית וביידיש - הוא כותב כי ״המושבה מתיסדת על ידי מר יהושע חנקין״ ובחיבור נלווה לפרוספקט שנכתב ע"י ש.ד. יפה עורך השדה הוא מפרט "תכניות וכלכולציות לסדור משק מעורב אינטנסיבי במושבה "יקנעם". והוא כותב כי "לכל עניני המושבה יקנעם לפנות אל בנק לחקלאות ולבנין בע"מ" . אלא שחנקין הציע אדמה שלא הייתה שלו. 4 בעיות היו – 1. האדמה הייתה אדמת מושע – כלומר כל ס"מ רבוע היה שייך לשתי המשפחות המוכרות. 2  משפחת חורי הייתה בתהליכי פשיטת רגל. את חלקה של משפחת חורי הצליחה חברת הכשרת הישוב לקנות בעקבות הליך משפטי. 3. על האדמה ישבו אריסים. 4. עצם התייסדות המושבה ע"י גורם פרטי – קרי חנקין – הותירה את המתישבים ללא גב מיישב ותומך.

נושא האריסים ונושא העדר גורם מיישב מוסדי היוו חלק נכבד בהיסטוריה של המושבה.

חנקין הפיץ את דבר מכירת האדמות בקיץ 1933 באמצעות הבנק לחקלאות ולבנין בע"מ בקיצור אגרובנק. אבל בשנה שלאחר מכן הוציאה חברת הכשרת היישוב מפת חלוקה של ״יקנעם - מושב להתיישבות חקלאית ושיכון עממי בעמק יזרעאל ושלוחות הר הכרמל, נוסד ע״י חברת הכשרת היישוב בארץ ישראל בע״מ״. משמע יקנעם כבר אינה ״מתייסרת״ בידי חנקין אלא ע״י החברה ובסוף שנת 1934 עוברת מכירת הקרקע למתיישבים לידי חברת הכשרת הישוב.

 בין שני הפרסומים – זה של חנקין וזה של חברת הכשרת הישוב – שני הבדלים עיקריים: האחד: לפי התכנית המקורית של חנקין המגרשים לבניית המחנה  היו בשטח של החאן – כלומר בהרים. בדצמבר 35 בזמן העלייה על הקרקע הועבר שטח המחנה לשטח שלאורך הכביש ג'למי-מגידו – במקום בו אנחנו נמצאים היום ואילו השטח הפנוי בגבעות יועד למטעים. השני: שטח המגרש אמור היה להיות 5 דונם והנחלה 50 דונם. בפועל נמכרו מגרשים בשטח של 2.5 דונם וכן חצאי נחלות בשטח של 25 דונם, 50 דונם וגם יחידות של 12 דונם.

בנובמבר 35 אחרי שחברת הכשרת הישוב נואשת מהאפשרות לפנות את האריסים – היא מגישה למושל חיפה בקשה לקבל לידיה גוש אדמה מסוים מאדמות יקנעם בהתייחס לסעיף מסוים בחוק הגנת האריסים המסמיך מושל מחוז לתת צו המחזיר לבעל קרקע, בתנאים מסוימים, את החזקה על קרקע הנמצאת בידי האריסים. ההצעה הייתה למעשה חילופין – האריסים ימסרו אדמות הקרובות למושבה ויקבלו במקומן גוש אדמה בצפון השטח – במנסורה. גוש זה היה פנוי וקודם לכן הוחזק בידי דרוזים מדליה. רק בספטמבר 1938 כתוצאה מחילופין אלו קיבלו המתיישבים לידיהם שטח של 800 דונם במישור ויכלו להתחיל בגידולי שלחין.

 

   בשנה הראשונה הייתה עבודה רבה ביקנעם – סיקול האדמות, חריש, נטיעה, הקמת גדרות, בנייה וכו'. אלא שכאשר התחילו המטעים לתת פרי בהרים הובן שבמצב הנוכחי של מחסור חמור באדמות ראויות קיים סיכוי קלוש לאפשרות להתפרנס מחקלאות. הצורך באדמה ראויה לעיבוד הפך אקוטי. ואילו ב-42 אחרי התפוררות משק הגיא הובן למי שעוד היו חקלאים פעילים, שלא ניתן להמשיך ושצריכים להשתדל להגיע למצב של ישוב בחסות מה שנקרא אז המוסדות. זה אומר שבצורה זו או אחרת אדמה צריכה לעבור לקרן קימת ושהיא תוכל להציע אדמה לחקלאים או למתיישבים הנוספים שיגיעו.

   באפריל 42 באסיפת בעלי הנחלות ביקנעם מתקבלת החלטה: "בעיקרון, כדי שהקרן הקימת תרכוש קרקע ותשווה את שטח המישור לכולם ל-25 דונם, (עלינו) להשתתף בהוצאות רכישת הקרקע, אם בכסף ואם על ידי מסירת האדמה הפרטית שיש למתיישבים, לקרן הקיימת". זה אומר שבצורה זו או אחרת אדמה צריכה לעבור לקרן קימת ושעליה יהיה לדאוג לכך שבעלי הנחלות שישבו באותה עת במושבה יזכו לקבל את השטחים ששילמו עבורם.

    התחילה פעילות להניע את המדור להתיישבות המעמד הבינוני שילחץ על הקרן הקימת לרכוש בשביל יקנעם קרקע. באותה עת הייתה הכשרת הישוב במצב כספי קשה והיא שמחה למכור אדמה. היו קונים שדרשו את כספם בחזרה מאחר ששום דבר לא זז לקראת פתרון ביקנעם. ואילו הקונים שהיו בחו"ל בד"כ לא שלמו את כל הכסף, או שלמו רק מעט, והקשר נותק בעקבות המלחמה. קודם לכן ב-1940 מכרה הכשרת הישוב 500 דונם לקיבוץ הזורע מהאדמות שיועדו ליקנעם. עוברות שנתיים נוספות. פה ושם מפנים אריסים אבל עניין פינוי האדמות לא מתקדם. באותו זמן רצתה הקרן הקימת לרכוש קרקע להתיישבות עין העמק. לצורכי התיישבות זאת מכרה הכשרת  הישוב מאדמות ההרים שנשארו בידיה. ובדצמבר 43 רכשה הקרן הקיימת כ-3000 דונם נוספים מהאדמות שבידי הכשרת הישוב – חלק בהרים וחלק במישור וגם מעט מגרשים בתוך הישוב, עם התחייבות לפתור את כל בעיית האריסים בין באדמות שהיא החזיקה בין באדמות שהחזיקה הכשרת הישוב. וזה הצעד הראשון לכניסת הקק"ל ליקנעם.

בדצמבר 1943, יוצא מכתב מועד המושבה אל מר יוסף וייץ בקרן הקיימת ואל דר׳ פינר במחלקת ההתיישבות, המדבר על אפשרויות הרחבת ההתיישבות ביקנעם. כאן כבר מדובר לא רק על הגדלת חלקת המישור של הנחלה אלא גם על הוספת מתיישבים חדשים.  תכנית ההסדר מחדש, כפי שהוצעה על ידי המתיישבים, התבססה על ההנחה, שרבים מבין בעלי הנחלות שלא התיישבו וגם כאלה שתחילה עלו להתיישבות ונטשו את המקום, ישמחו להיפטר מאדמותיהם. ערך הקרקע לא עלה מאז רכישתה, ועתידה של יקנעם נראה גרוע. ההנחה התאמתה. חברת הכשרת היישוב נרתמה לפעולת רכישת נחלות אלה בשיתוף עם ועד הכפר. עשרות נחלות ניפדו בצורה זאת, ויחד עם גושי הקרקע אותם רכשה הקרן הקימת ישירות מאת החברה, רוכזו האדמות הנחוצות לחידוש פני המושבה. יחד עם זאת מגרשים רבים נותרו עדיין בידיים פרטיות ומכאן עובדת הימצאותם של מגרשים פרטיים יחד עם אדמות מינהל בישוב.

   תוכן העסקה היה: קרן הקיימת רוכשת מאת חברת הכשרת היישוב 2,155 דונם באזור הגבעות ו־1,652 דונם במישור והיא מתחייבת ״לפנות כל אדמת יקנעם התפוסה עדיין על ידי אריסים, הן במישור והן בהרים, בין אם היא רשומה על שם הקרן, החברה או קונים אחרים. החברה (קרי – הכשרת הישוב) משוחררת בזה מכל דאגה, טיפול ואחריות כספית בקשר עם זה״

בחודש יולי 1944, קונה חברת ״רסקו״  מאת חברת הכשרת היישוב 13 מגרשים ב-2,000 לא״י, כ-85 לא״י לדונם. זו השקעה ראשונה של רסקו, צעד מעשי בדרך לביצוע הרחבת ההתיישבות ע"י יישוב מתיישבים חדשים. (חברת רסקו נוסדה בשנת 1934 ע"י הסוכנות היהודית במטרה להקים שכונות מגורים עירוניות ומשקים חקלאיים עבור עולים מהמעמד הבינוני.הקרן הקיימת סיפקה קרקע למשקים אלו)

בעקבות ישיבה רבת משתתפים נחתם החוזה בין חקרן הקיימת לבין ועד הכפר, והוא שימש בסיס למבצע התכנון מחדש וההתיישבות החדשה. תאריך החוזה הוא ה-25.9.45. לפיו על המתיישבים למסור לקרן הקיימת את אדמותיהם שיקבלו בחזרה בחכירה וישולם להם עבורן סכום סמלי. המתיישבים החדשים ישתתפו ברכישת האדמות. הנחלה תהיה מורכבת ממגרש בגודל חמישה דונם, עשרים דונם אדמת שלחין ושלושים דונם אדמת בעל. מספר בעלי הנחלות נקבע לחמישים. כעבור שנים המספר הועלה לשמונים כמקובל במושבים. ההסכם נחתם עם ועד הכפר, שהוא ועד ההנהלה של האגודה השיתופית לשירויות ציבוריות, שתפקידה מוניציפאלי. חתימת ההסכם לא חייבה בעצם אף אחד, ובכל זאת היוותה את הצעד המכריע בכיוון ביסוס הכפר עליו דובר שלוש שנים קודם, והוא שינה את הכפר.

בסופו של התהליך שנמשך קרוב לארבע שנים, מתוך 22 בעלי הנחלה שחיו באותו הזמן ביקנעם ושתחילה הצהירו על נכונותם למסור אדמתם הפרטית לקרן הקיימת עשו זאת 12 בעלי נחלות בלבד. היה חשש פן תחזור בה הקרן הקיימת מההסכם. אולם כל הצדדים- הקרן הקיימת הסוכנות, רסקו - היו כבר יותר מדי מעורבים ולא יכלו לחזור בהם.

בשנת 1946 הגיעו 14 המשפחות הראשונות של ההתיישבות שלאחר ההסדר הנ"ל. בשנים 1946 ועד 1952 עם סיום בניית הבתים במנסורה הורחבה המושבה בשלושה גלי התיישבות.

   משהו על פינוי האריסים.  

בקירי וקמון ישבו בדווים בני שני שבטים, הסעידה והכעביה וכן פאלחים מהכפרים בסביבה שבאו לעבד עונתית את האדמה. על פי חוק האריסים היה על רוכשי הקרקע מידי הבעלים המקוריים לפצות את האריסים המפונים. פינוי האריסים הפלחים שכן צלח היה בעיקר באדמות הגבעות ואילו אדמות המישור נותרו בידי האריסים. מתחילת מבצע הפינוי ועד תחילת 1936 שולמו פיצויים בסד 5,988 לא״. מתוך סכום זה שולמו רק 370 לא״י לבדווים עבור פינוי 205 דונם בסמוך לעליה על הקרקע. בסוף מאי 1939 פונה מוכתר שבט הסעידה במכתב לחנקין שברצונו להגיע להסכם. זמן קצר לאחר מכן גם אנשי שבט הכעביה מביעים רצון להתפנות. בסתיו 1939 הסתיים אתם בהצלחה המו״מ - 16 אריסים פינו 1,300 דונם ב־147 חלקות, מהן רק 18 בהרים. הכעביה קיבלו פיצויים גבוהים יותר משקיבלו המפונים לפני פרוץ המאורעות ובכספי הפיצויים קנו קרקעות של שפרעם, ועברו לגור שם. האריסים שנותרו באזור קיוו שיצליחו לקבל סכומים גבוהים יותר. עסקות הפינוי שלאחר מכן היו עם יחידים ולא עם שבט שלם. ב-1944 מפנים 16 אריסים מבני שבט הסעדיה ובמאי 1945 עוזב גם המוכתר אבל לא כל בני שבטו עזבו אתו. אנשי קירי הנותרים שאולי קיוו לתשלום גבוה יותר עבור הפינוי – עזבו במרץ 1948 ושלא כמו אחיהם שזכו לפיצויים – נותרו ללא כל.

 

וכל המעוניין להרחיב בנושא מוזמן לקרוא בירחון קתדרה 42 מינואר 1987 מאמר של פרץ לוינגר "פרשת רכישת הקרקעות באזור יקנעם". בלינק המצורף

 

בגיליון קתדרה 42 חפשו את : פרץ לוינגר - פרשת רכישת הקרקעות באזור יקנעם

 

 

תמונה3
, טל: 04-9893252, פקס: 04-9894802, דוא"ל: [email protected]
מועצה אזורית מגידו | צרו קשר

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים עיצוב מיכל שטינמץ