הפוך לדף בית     הוסף למועדפים

המאפיה - סיפורי בתים מס. 5 - תחקיר רחל נחמני

חגיגות שנות ה 80 | עדכון אחרון:  04/08/2015 18:10
מעטפה91 תמונה2 עמדת השמירה על בית קרמר 1938

 

המאפייה

 

לא כל אחד שאף להיות חקלאי. היו בעלי-מלאכה, שמצאו תעסוקה בגידור, שרברבות ועבודות בנייה. נפתחה נגריה מיכנית. הגיסים קרמר ומלט אפו לחם, וקרמר אף פתח חנות כפרית.

יהודה מלט הגיע לפלשתינה  כבחור צעיר לאחר מלחמת העולם הראשונה ועבד בתל אביב בבית חרושת לחלווה ולשוקולד. הוא חזר לביתו בלטביה להביא כלה ופגש את שרה. הם נישאו, שהו ארבע שנים בלטביה שם נולד בכורם אברהם וחזרו לפלשתינה. אחותו של יהודה מלט – דבורה – נישאה לשאול קרמר. יהודה מלט מכר חלקת אדמה ליד הירקון שרכש בשנות העשרים וקנה במקומה נחלה ביקנעם להגשמת האידיאל של התישבות וגאולת הארץ. מלט הגיע ליוקנעם, בנה צריף והביא את אשתו ושני בניו – אברהם ושוקה ליוקנעם. קרמר ומשפחתו – אשתו דבורה ושני ילדיהם חנה ויוסי – קנו 3 מגרשים ביוקנעם והגיעו זמן קצר לאחר שמשפחת מלט הגיעה ליוקנעם. שאול קרמר נטע על המגרשים מטע עצי פרי ואת ביתם בנו בשנת 1936בפינת הרחובות דרך העמק ואגרא. קרמר שוכנע להקים מאפייה בחלק של הבית וכך עשה. את מלאכת האפייה למד מלט מאופה שהובא במיוחד לשם כך מתל אביב. המאפייה קבלה שם – נהמא – לחם בארמית.  את השם למאפיה הציע מקס ויינשטיין - קרוב משפחה של מלט שהיה תלמיד חכם ובקי בתלמוד ושהה זמן קצר ביקנעם. מעיון בפרוטוקולים של ישיבות הועד עולה תמונה  שהיו שהתלוננו על טיבו של הלחם. נוסף למאפייה היתה בבית קרמר חנות מכולת. את הלחם מכרו בחנות המכולת וכן בצרכניה שהיתה בבית פרנסקי ובמכולת של משפחת הירש (היכן שעומד ביתם של רעות ואלי). בימי שישי נהגו לחלק את החלות לבתים על גבי חמור. מאחר שלא בכל הבתים היה חשמל שימשה המאפייה את התושבים גם לאפיית עוגות ביום שישי  ולהכנת חמין לשבת כל זאת כשירות חינם לתושבים. הנשים היו מביאות את סירי החמין ובד"כ תפקיד הילדים היה להביא הביתה הסיר הנכון.  כאמור היתה בבניין גם חנות שבשלב מסוים הושכרה לקופלמן שהפעיל אותה עד אמצע שנות ה-50. קופלמן היה גר בבית שהיה ממוקם במגרש של משפחת שגיב.  יהודה מלט עבד כאופה בנוסף להיותו בעל משק. את המשק הפעילה בעיקר שרה שגם השתתפה בימי חמישי בקליעת החלות לשבת.  קרמר ומלט היו שותפים במאפיה. בתחילת שנות החמישים – עם הקמת המעברה גדלה צריכת הלחם והיה צורך להגדיל את המאפייה. בשלב זה נכנס לוינגר כשותף נוסף . המאפיה גדלה עם השנים. בשנת 1957 הגיעה למושבה משפחת קליין – זוג הורים עם בן ובת. אדון קליין בא לעבוד כאופה במאפייה. הם גרו בשכירות בבית ההולנדי עד לשנת 1979. ואילו מלט המשיך לעבוד כאופה עד שנת 80.  בשנת 75 אחד העובדים – עובד ציון –אגמי רכש את חלקם של השותפים והיה לבעלים היחיד. ויכוחים עם בעלי המקום באשר לתשלום שכ"ד ולחץ להוציא את המאפיה מתחומי הישוב נשאו פרי ובשנת   1999 עברה המאפיה לפעול באור עקיבא. ניתן לראות שארית מהבנין המקורי בקטע הבניין שבו נמצאת היום חברת אפשטיין ניהול פרויקטים.

 

 

צאצאי מלט החיים היום ביקנעם – שוקה מלט, פנינה דגן מלט ובנותיה ומשפחותיהן – הדס בלום ורותם דגן קינן. מצאצאי קרמר – חנה הירש ובתה גילה גרוסמן ובנו של יוסי קרמר – בני קרמר ומשפחתו, בתו– אושרת סרבסטין ומשפחתה ובנו רעי ומשפחתו.

תודה לחנה הירש לבית קרמר ולשוקה מלט

 

מסמכים מצורפים להודעה זו:

הרצאה מאת אראלה ברעם
, טל: 04-9893252, פקס: 04-9894802, דוא"ל: vaad@yokneam.org
מועצה אזורית מגידו | צרו קשר

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים עיצוב מיכל שטינמץ