הפוך לדף בית     הוסף למועדפים

משק "הגיא" - משק שתופי חקלאי, יקנעם – ספורי בתים 11 - כתבה וחקרה רחל נמני

| עדכון אחרון:  02/07/2015 10:42

ברחוב הגיא עומד מבנה גדול ונטוש מימינו קירות בטון נמוכים זכר לבנין וקצת מאחוריו מבנה בן שתי קומות כולם שרידים למשק הקואופרטיבי "הגיא". המבנה הגדול שימש כרפת, קירות הבטון היו חלק ממבנה ששימש לגידול עגלים, לאורווה ולהכנת תערובת לבעי"ח ומעליו היה צריף. המבנה בן שתי הקומות שימש פּריה מקום בו שוכנו 2 פרי הרבעה  ומעליו בנו דירה.

 אנשי "הגיא" היו קבוצה של הולנדים שהתארגנו להקמת חווה חקלאית ביקנעם. במסמך הכתוב בכתב יד המסכם את מצבו של משק "הגיא" – ללא תאריך וללא חתימה כנראה משנת  38 –"הבעלות על המשק נמצאת בידי קואפרטיב של בעלי הון 11.5 מניות הנמצאות בידי השותפים... בכוונת הבעלים לשתף את העובדים בהכנסות המשק. עודף  הרווח השנתי שיישאר לאחר ניכוי של 5% על ההון המושקע יתחלק בפרופורציה ידועה בין העובדים. אם יש הפסד על כל בעל מניה לשלם חלק מההפסד...השטח מתחלק לשניים 220 דונם בהרים, 160 דונם במושבה... השטח בהרים למטעים בלבד...השטח במושבה ניתן להשקאה גם פה ניטע 30 דונם לערך עצי פרי וכרם"

 היוזמה לארגונה של קבוצה זאת היתה של יעקב אא שביקש להקים משק גדול ומודרני , מגוון בגידולים חקלאיים. יעקב, יליד הולנד נסע לשם בתחילת 1935 על מנת לעניין משקיעים יהודים ציוניים כדי שיבואו לפלשתינה וישקיעו במשק אותו תכנן להקים ביקנעם. לא ברור כמה מהמשקיעים הגיעו לבסוף ארצה וכמה מהם כבר היו בארץ בשנה זו.

מבין שותפי חברת "הגיא" הגיעו ב-35 ליקנעם שתי משפחות בלבד – משפחת אא – הורים ושלושה ילדים, ומשפחת יעקובסון שעליה כבר כתבתי. יעקב אא עבר הכשרה חקלאית בהולנד, עבד במקווה ישראל וחי כמה שנים במרחביה. אח"כ עבד כמורה לחקלאות במשק פועלות בשכונת בורוכוב בגבעתיים והיה בעל משק מצליח ברמתיים לפני הגיעו ליקנעם. הוא ניהל את משק "הגיא" עם אברהם יעקובסון כעזר לידו. ב-18.3.1942 התאבד יעקב אא. זה היה למעשה, גם סופו של המשק.

מעבר להיותו של יעקב אא יוזם רעיון המשק, המארגן והמנהל שלו, הוא היה גם מעמודי התווך של המושבה עוד לפני העלייה לקרקע.  היה חבר בשני הוועדים הראשונים – הועד  שנבחר באסיפה הראשונה של קוני הנחלות עוד טרם העלייה להתיישבות ב-6.11.35,  וגם זה שנבחר אח"כ באסיפה שבה הוגרלו המגרשים. יחד אתו נבחרו יצחק אפשטיין (אבא של מירה אריה), צילה שרטר (אמא של אילנה זהר) ויעקב טצה.  באין מיסגרת חלופית מילא הוועד תפקיד ייצוגי כלפי חוץ וכלפי פנים. לא ברור מתי מונה יעקב אא למוכתר. כראש ועד וכמוכתר המשיך למלא תפקידים מרכזיים במושבה לאורך כל שנות חייו במקום והיה אהוב ומוערך. סיבות ההתאבדות של יעקב אא לא הובהרו עד תומן. לזיכרו ניטעה חורשת אורנים על הגבעה שעליה נבנה אח"כ בית הספר. העצים ברובם נכרתו ופינו מקום לבריכת השחייה ולמגרשי ספורט והיום לא נשאר להם כל זכר.

 

השותפים היו הבעלים של 12 נחלות והם קיבלו את כל המגרשים בגוש אחד, אף שרוב הבעלים לא היו במקום (לפי מסמכים שונים היו 11 בעלים ושותף אחד קנה כנראה 2 נחלות – ניתן היה לקנות נחלה ע"י בא כוח ) הקבוצה הביאה ליקנעם מנהלי ענפים ועובדים, והיא שיחקה תפקיד מרכזי בשנותיה הראשונות של יקנעם.

ברפת היו כשלושים פרות חולבות שיובאו מהולנד  ופר, בלולים ־ מאות תרנגולות, באורווה - בהמות עבודה, שטח מיספוא ליד הבארות במנסורה ומשתלות, והמטעים בהרים. לילה אחד, בין 30 ל-31 במאי 1936, נעקרו מאות שתילים צעירים של שזיפים, תפוחים, אגסים במטע משק "הגיא" על המדרון הדרום מערבי של הגבעה שעליה החאן. העקבות הובילו לריחניה – כפר ששכן בין עמק השלום של היום לבין עין העמק. בקיץ 1936 ניטע השטח מחדש.

תוצרת המשק שווקה ל״תנובה״ והוא  שימש גם צינור שיווק לעודפי תוצרת של חלב וביצים  ממשקי המתיישבים. בהמשך חיפשו מנהלי החווה אפיק נוסף ריווחי יותר, נטשו את ״תנובה״ ופיתחו דרכי שיווק עצמאיות בפותחם חנות למכירת התוצרת בחיפה, על הכרמל, כדי להגיע אל חוג לקוחות המוכן ומסוגל לשלם מחיר גבוה יותר עבור תוצרת טרייה. לשם כך בנו מחלבה בחצר המשק והכינו גבינות. ״תנובה״ ניסתה להפריע, אפילו באלימות, בשולחה בריונים לשפוך את החלב שהביא המתיישב אפשטיין במכונית הטנדר שלו. אולם מסלול השיווק הישיר של משק "הגיא" התבסס.

בתחילת דרכו לא חסר למשק "הגיא" הון השקעות והון חוזר. אולם התפוקה נועדה כמעט כולה לשיווק, והתשומה העיקרית הייתה שכר עבודה. כך היה "הגיא" נתון במלחציים של עלות גבוהה ותמורה נמוכה. במשק הושקעו סכומים גדולים מעל ומעבר לנהוג באותה תקופה בארץ. לפי אותו מסמך בכתב יד שהוזכר קודם " עד היום הושקעו במשק 25,000 לא"י לערך (כולל הפסד במשך השנתיים שקיים המשק בסך של 5000 לא"י לערך)

 משק "הגיא" תוך כדי בנייתו סיפק עבודה ופרנסה למתיישבים החדשים ביקנעם ובקבוץ הזורע - 19 עובדים קבועים בענפים השונים. מכתב שנשלח ביוני 1940 שענינו פסק הבוררות שהתקיימה בין משק "הגיא" לבין מועצת הפועלים ולשכת העבודה ביקנעם.מדובר על כי "... העבודה במשק היא 50% מימי העבודה הנמצאים ברשותם לחלוקה (לפועלי המושבה) ...(והם) 1200 ימי עבודה ממשק "הגיא" הנמצאים ברשות לשכת העבודה ביקנעם" (נושא הבוררות היה קליטת קבוצה של 8 בני נוער להכשרה במשק. הטיעון הוא שזה מהווה פגיעה במצב הפועלים הזמניים. הדרישה היא שימי העבודה של אנשי ההכשרה לא יופחתו מהמכסה של ימי העבודה הנמצאים ברשות לשכת העבודה ביקנעם וכמו כן שבתום ההכשרה יהא על הצעירים לעזוב ללא תביעות על מקומות העבודה במשק "הגיא" או ביקנעם).

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נקלע משק "הגיא" לקשיים כלכליים. למשק עתיר עבודה שכירה יקרה לא היו סיכויים בארץ ומעט החוות שניסו מזלן, נכשלו. השותפים בהולנד לא יכלו להעביר יותר כספים והמצב הכספי החמיר.

בפברואר 42 בדיונים על תשלום תוספת היוקר לעובדי משק "הגיא"  מובא במסמך שכותרתו "מסקנות הברור" - "הכנסות המשק מכסות בקושי את הוצאותיו לפי הדוח לשנת תש"א .... גרעון של 238  לא"י, לפיכך קשה להגדיל את שכר העבודה. אולם בהתחשב עם מצבם החומרי הקשה של העובדים..... יש החלטה על תוספות שכר לעובדים. חתום על המסמך י. גרינבוים. (כנראה חבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית ומי שהיה שר הפנים הראשון של מדינת ישראל) אבל חודש לאחר מכן במכתב  מה-27 למרץ 1942 ממועצת פועלי יוקנעם אל מחלקת העבודה שע"י הסוכנות היהודית שענינו ברור התביעה הנ"ל לתוספת יוקר, עולה כי "מצב המחלבה מבחינת ההכנסות במצב טוב מאד. ואין סיבה ששכר העבודה יהיה ירוד..."

 אין אפשרות לפתור את סוד מצבה הכספי של "הגיא" בתקופה זו וגם לא להתחקות אחר הנתונים המנוגדים שהובאו לעיל. לאחר התאבדותו של יעקב אא ניסו הבעלים להמשיך לנהל את המשק. שני שותפים שהצליחו להימלט מהולנד החלו להתעניין במצבו. משה כהן, אשר בנה ביתו ביקנעם, (הבית ההולנדי) והשותף בעל ההשקעה הגדולה ביותר, תיאו לוי. ולוי אף הביא מנהל חשבונות חדש, את דוב ויסברג.

עד שבסתיו 42 הוחלט על פירוק. כל מי שהתפרנס בשירות החווה נאלץ לחפש מקור פרנסה חדש. כמה מהפועלים עזבו את המושבה. משק "הגיא" לא סיפק רק ימי עבודה אלא גם שירותים – שיווק התוצרת, אספקת מזון לבעי"ח ועוד. מבחינת המושבה זה היה שבר עצום.

בישיבת ועד לאחר מותו של יעקב אא מחליטים "הואיל ויש חשש רב שחברת "הגיא" עומדת בפני התפוררות שיכולה להשפיע על מצב הכפר ש"הגיא" הוא חלק הימנו, מחליטים לחזק תיכף ומיד את המאמץ שכבר התחילו בו לביסוס הכפר ולהעמידו ברשות עצמו". ומכאן שלב חדש. הפסקת פעילותו של משק "הגיא" הביאה אם כך את המתיישבים לתובנה שיש להתחיל ולפעול להגדלת מספר הנחלות ומספר התושבים. החל משא ומתן עם קק"ל להעברת אדמות פרטיות של בעלי הנחלות לידי הקק"ל במטרה שזו מצידה תדאג לפינוי האריסים שעוד נותרו על הקרקע וליצירת נחלות חדשות. (נושא הקרקעות יובא בהמשך)

מבין העובדים של משק "הגיא" היו אחדים שהשתלבו במושבה –

נתן רבינוביץ (רן) (סבא של גיורא רן) הגיע ליקנעם מקיבוץ שער העמקים עם ראשוני מתיישביה בחנוכה 1935. בתפקידו כמנהל המטעים והמשתלות של משק ״הגיא״ הוא היה עוזר בכיר של מנהל החווה, יעקב אא. את מקצועו למד תחילה בצרפת והשתלם בו במקווה ישראל. לבעל קרקע נעשה רק אחרי חיסול משק ״הגיא״. לפני כן בלט בציבור הפועלים, היה פעיל בלשכת העבודה ובין מייסדי הצרכנייה.. נתן ופניה אשתו היו מעמודי התווך בחייה החברתיים של המושבה. נתן חיבר את השירים לחגים ולנשפים. עם זקנו, תופעה נדירה באותה תקופה בציבור החילוני ובלבושו ה״חלוצי״, אשר בימי הקיץ החמים במטע המרוחק בהרים כלל תחתונים בלבד ולעיתים גם נהג להלך עירום בשדות. מלון-אננס יקנעם היה פרי טיפוחיו. מלון שהיה בשנות החמישים הגידול החשוב ביותר של חקלאי המושבה. עובד נוסף ש"נפלט" הוא מנהל החשבונות, דוב ויסברג, (אבא של ערן ועמי הראל) שעלה ארצה זמן קצר לפני כן, בעליה הבלתי-לגאלית, מרומניה. מאז שהופסקה פעילותו של משק "הגיא" עבר דב לעבוד כמנהל חשבונות במוסדות הציבור של המושבה משנת 1942 ועד יציאתו לגימלאות היה מעמודי התווך של המושבה. את הרחבתה וביסוסה של אגרא נשא על שכמו.  גם קרל וייסבקר שהפך לעובד באגרא וריכז את הקניות שנים רבות עבד לפני כן בלול ואחר כך במחלבה של משק "הגיא".

המחלבה של משק ״הגיא״ הושכרה לקבוץ הזורע והוסבה לבית חרושת לנקניקים, ודווקא לא כשרים. המבנה הגדול של הרפת שימש זמן מה מחסה ליחידת הפלמ״ח, שבסיסה היה בקיבוץ הזורע. באותו מבנה השתמש לב עמי בשן לאורך שנים רבות לאחסון כותנת הנוי ולאריזתה, בתחילה בשותפות עם גדעון הרטוג ואח"כ לבד. הפּריה וצריף נוסף שהיה בשטח הושכרו במשך שנים לדיירים שונים .

 

נראה כאילו לא רחוק היום ששרידי הבניינים של ה"גיא" ייעלמו מהנוף כמו מבנים נוספים שעמדו בשטח ושרתו אותה.

 

ושוב להבהיר – את החומר אני אוספת ממקורות שונים – הספר "יקנעם הכפר החריג" שכתב אבי, ארכיון המושבה, הארכיון הציוני ובנושאים אחדים גם ארכיון המדינה. במקרה של "הגיא" נעזרתי גם בספר ההיסטוריה המשפחתית שכתבו בני משפחתו של יעקב אא

מסמכים מצורפים להודעה זו:

הרצאה מאת אראלה ברעם
, טל: 04-9893252, פקס: 04-9894802, דוא"ל: [email protected]
מועצה אזורית מגידו | צרו קשר

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים עיצוב מיכל שטינמץ